אירוע הפתיחה
בדידות אינה תמיד שקט.
לעיתים היא מתרחשת דווקא במקומות הרועשים ביותר — בתוך שפע, צבע, תנועה, דימויים ואנשים.
זו בדידות שאינה נובעת מהיעדר, אלא מעודף.
מעודף גירויים, מעודף מסכות, מעודף קולות שמטשטשים את הקול הפנימי.
התערוכה ״בדידות בתוך סביבה תוססת״ מבקשת להתבונן ברגע הזה:
הרגע שבו אדם נמצא בלב ההמולה — ועדיין מרגיש לבד. לא כקריסה, אלא כמצב תודעתי. כהשהיה. כהתפכחות.
העבודות המוצגות בתערוכה נעות בין גוף לשפה, בין חומר לרגש, בין פיתוי לנחמה, בין משחקיות לפצע.
יש בהן צבע, ברק, הומור, פנטזיה ועושר חזותי — אך מתחת לפני השטח מתקיים שקט אחר: שאלות על זהות, על שייכות, על הצורך במגע, על כמיהה לנחמה בעולם שמציע אינסוף הסחות.
האמנים והאמניות שנאספו כאן מציעים נקודות מבט שונות על אותה חוויה אנושית: גוף שנוכח אך לא נענה, דימוי שמושך את העין אך מסתיר ריק, אובייקט שמבטיח הקלה אך חושף חוסר, יצור היברידי שחי בתוך עולם צבעוני אך מתקיים בבועה פנימית משלו.
הבדידות בתערוכה הזו אינה דרמטית ואינה מבקשת רחמים. היא עדינה, לעיתים כמעט יפה. כזו שמתקיימת בתוך תנועה, בתוך אור, בתוך חיים — ומזמינה את הצופה לעצור, להרגיש, ולזהות בה אולי משהו מוכר מעצמו.
זו אינה תערוכה על להיות לבד.
זו תערוכה על מה שקורה בפנים,
כשמסביב הכל רועש.
לעיתים היא מתרחשת דווקא במקומות הרועשים ביותר — בתוך שפע, צבע, תנועה, דימויים ואנשים.
זו בדידות שאינה נובעת מהיעדר, אלא מעודף.
מעודף גירויים, מעודף מסכות, מעודף קולות שמטשטשים את הקול הפנימי.
התערוכה ״בדידות בתוך סביבה תוססת״ מבקשת להתבונן ברגע הזה:
הרגע שבו אדם נמצא בלב ההמולה — ועדיין מרגיש לבד. לא כקריסה, אלא כמצב תודעתי. כהשהיה. כהתפכחות.
העבודות המוצגות בתערוכה נעות בין גוף לשפה, בין חומר לרגש, בין פיתוי לנחמה, בין משחקיות לפצע.
יש בהן צבע, ברק, הומור, פנטזיה ועושר חזותי — אך מתחת לפני השטח מתקיים שקט אחר: שאלות על זהות, על שייכות, על הצורך במגע, על כמיהה לנחמה בעולם שמציע אינסוף הסחות.
האמנים והאמניות שנאספו כאן מציעים נקודות מבט שונות על אותה חוויה אנושית: גוף שנוכח אך לא נענה, דימוי שמושך את העין אך מסתיר ריק, אובייקט שמבטיח הקלה אך חושף חוסר, יצור היברידי שחי בתוך עולם צבעוני אך מתקיים בבועה פנימית משלו.
הבדידות בתערוכה הזו אינה דרמטית ואינה מבקשת רחמים. היא עדינה, לעיתים כמעט יפה. כזו שמתקיימת בתוך תנועה, בתוך אור, בתוך חיים — ומזמינה את הצופה לעצור, להרגיש, ולזהות בה אולי משהו מוכר מעצמו.
זו אינה תערוכה על להיות לבד.
זו תערוכה על מה שקורה בפנים,
כשמסביב הכל רועש.
